החלטה בתיק בש"פ 6084/12

א.        ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת עובדיה) במ"ת 11430-06-12 מיום 12.8.12, שבמסגרתה נדחתה בקשתה של העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים והוא שוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בפיקוח; מתמיד; פיקוח שירות המבחן ויציאות מאושרות לשם פגישה עם השירות בליווי אחד המפקחים; הפקדה בסך 20,000 ש"ח והתחייבות עצמית בגובה 40,000 ש"ח; ערבות צד ג' של כל אחד מן המפקחים בגובה 40,000 ש"ח; צו איסור יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

ב.        ביום 23.7.12 הוגש כנגד המשיב לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום (מתוקן בשנית) המייחס לו (כנאשם 1) עבירות של סחיטה באיומים, נשיאת נשק ותחמושת ללא רשות, וקשירת קשר לביצוע פשע של סחיטה באיומים. על פי כתב האישום, ביום 16.5.12 בשעה 11:05, במסגרת פעילות משטרתית יזומה, פעלו שוטרים סמויים, מחופשים לפועלי בניין, בתוך מבנה בשלבי בניה בעיר טייבה, הסמוך לבית משפחת עבד אל קאדר - משפחת המשיב. בהמשך הגיע נאשם 2 למבנה, איים על השוטרים ודרש שיעזבו את המקום. לאחר מכן קשר המשיב עם אדם אחר קשר, במסגרתו יגיעו למבנה, יאיימו על השוטרים ויביאו לסילוקם ולהפסקת העבודה במבנה. המשיב הצטייד, כנטען, באקדח טעון, והאחר הצטייד ברובה טעון ובתחמושת נוספת. השניים עטו כפפות, לראשו של המשיב כובע גרב ולפניו של האחר מסכת סקי. בהגיעם למבנה איימו בכלי הנשק על השוטרים, ודרשו שיפסיקו את הבניה ויעזבו את המקום. נוכח האיומים, פתחו השוטרים בירי לעברם. כתוצאה מהירי נהרג האחר.

ג.        עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נטען, כי ישנן ראיות לכאורה למיוחס לו, כי הוא מסוכן לציבור, וכי לא ניתן לאיין את מסוכנותו שלא באמצעות מעצרו. בדיון ביום 23.6.12 לא חלק המשיב על קיומן של ראיות לכאורה כנגדו, וטען לחלופת מעצר. בהחלטה מיום 27.7.12 ציין בית המשפט (השופט יעקב), כי המשיב נעדר עבר פלילי, אך מסוכנותו גבוהה, והורה על הזמנת תסקיר מעצר, תוך שלגבי המשיב נקבעה מסוכנות גבוהה מכוח המיוחס לו בכתב האישום, ועל כן - נאמר - נדרשת חלופת מעצר "איכותית במיוחד". מן התסקיר (מיום 1.8.12) עלה, כי קודם למעצרו התגורר המשיב בבית הוריו - אנשים נורמטיביים - בטייבה, ולמד לתואר ראשון בפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי. צוין, כי המשיב נמנע בפני השירות מהתיחסות לבעיות בתפקודו ובמשפחתו הגרעינית; נסיונותיו של השירות לאתר סכסוכים או לבחון רכיבי תוקפנות נדחו לחלוטין, תוך מתן תשובות בלתי רלבנטיות. השירות סבר, כי מן המשיב נשקפת רמת סיכון בינונית. כן נפגש השירות עם מפקחים שהוצעו, מן העיר רמלה. השירות התרשם, כי המפקחים המוצעים אינם ערוכים להתמודד עם "מצבים קונפליקטואליים", ויתקשו לצפות סיכון אפשרי במצבו של המשיב, וכי אין בידם לתת מענה לרמת הסיכון הנשקפת ממנו. לפיכך לא בא השירות בהמלצה לשחררו לחלופה. בדיון ביום 12.8.12 דן בית המשפט בבקשה לשחרור לחלופה, המפקחים המוצעים נחקרו בפניו, והוא הורה על שחרור המשיב בתנאים כנזכר. בית המשפט נימק את אישור המפקחים בהיותם ידידי משפחה ישרי דרך ונעדרי עבר פלילי, שגם עוסקים בחלקם בגישורים ובפתרון סכסוכים במגזר הערבי. בית המשפט ציין כי התרשם, בשונה משירות המבחן, שהמפקחים מבינים את המורכבות על פי נסיונם, ועל כן - מתוך נטילת האחריות - סבר בית המשפט כי יש מקום ליתן בהם אמון. מכאן הערר.

הערר

ד.        נטען מטעם המדינה, כי נוכח חומרת המיוחס למשיב, שגה בית המשפט משהורה על שחרורו לחלופת מעצר תוך סטיה מהמלצת שירות המבחן. צוין, כי ככלל, עבירות בנשק חמורות מטיבן ומחייבות מעצר עד תום ההליכים; כך גם, ככלל, באשר לעבירות של סחיטה באיומים. צוין עוד, כי המשיב שתק במשטרה ובפני שירות המבחן, וכי אין ליתן בו אמון. נתבקש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

הדיון

ה.        בדיון טענה באת כוח המדינה, כי לפנינו פער שאינו ניתן לגישור בין אדם נורמטיבי לכאורה, סטודנט, המעיד על משפחתו כמנותקת מסכסוכי המשפחה הרחבה, שהצטייד בנשק חם תוך הסוואת פניו ועטיית כפפות, ופרץ בצהרי היום למתחם בו היו שוטרים סמויים, והוא גם שותק בחקירתו. לשיטת המדינה, אין מדובר במעידה רגעית אלא בתכנון עברייני, על-ידי מי שמורא החוק אינו חל עליו והוא נגיש לנשק חם. ועוד, כנטען, התסקיר הלא חיובי טעון משנה זהירות, שעה ששירות המבחן מתרשם מהסתרת מידע על-ידי המשיב; זאת, הגם שההתרשמות מן המפקחים אינה שלילית, שהרי הם אנשים שגם מיישבים סכסוכים, אך אינם מבינים את המורכבות די הצורך; על כן לא היה מקום לשחרור. לשאלתי באשר לרקע הפרשה ציינה באת כוח המדינה כי ישנן תעודות חיסיון.

ו.        בא כוח המשיב טען, כי על פי הוראת המחוקק יש לבחון חלופה, גם אם אינה "תעודת ביטוח", בטרם מעצר מאחורי סורג ובריח. לשיטתו, מדובר בצעיר, סטודנט, שהוריו כועסים על מעורבותו בפרשה, והשופטת קמא התרשמה בבירור ממהימנות המפקחים המוצעים. ועוד נאמר, כי הסכסוך שאולי מצוי ברקע ניטש בתוך המשפחה המורחבת ולא במשפחתו הגרעינית של המשיב, ומכל מקום הבניין בו אירע המעשה אינו בבעלות המשפחה. המדובר במעידה שטיבה יתברר. נטען גם, כי שלושת החודשים מאחורי סורג ובריח טילטלו את המשיב. נתבקש לדחות את הערר.

הכרעה

ז.        עיינתי בכתב האישום, בהחלטות בית המשפט קמא ובפרוטוקול, בתסקיר, בהודעת הערר ובחומר שהוגש. לא בלי היסוס החלטתי שלא להיעתר לערר ביסודו, תוך החמרת התנאים כפי שיפורט.

ח.       לא למותר לחזור על הנחיית הבסיס של המחוקק בסעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, כי על מעצר מאחורי סורג ובריח יוחלט אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה".

ט.       בנידון דידן גדר הספקות הוא, מחד גיסא, ראיות לכאורה לעבירות בנשק שיש עמן עילת מסוכנות, תוך אמצעי הסתרה ותוך שמירה על זכות השתיקה, ותסקיר לא חיובי. מאידך גיסא, עבר נקי ורקע נורמטיבי, ונכונות של מפקחים בעלי רקע חיובי להשגחה, תוך התרשמות חיובית של בית המשפט קמא בעצמו מהם. לא אכחד, כי בפרשה זו הנסתר מרובה על הגלוי, ולא שמעתי לא מפי המדינה ולא מפי המשיב הסבר לאירוע החמור.

י.        במקרה שנדון בבש"פ 5886/10 מדינת ישראל נ' אל-טורי (לא פורסם) היה דמיון מסוים לענייננו במובן של שימוש בנשק על-ידי בעלי עבר נקי, שתיכננו לכאורה אירוע אלים, והתסקירים לא היו חיוביים. נדרשתי שם לחשש פן יתרחשו מקרי אלימות נוספים (בש"פ 2324/08 ערבאס נ' מדינת ישראל ((לא פורסם)). באשר לתסקירים, הודגש בהם אופיים של הסכסוכים שברקע הפרשה, ועל כן - חרף המפקחים הראויים - לא הומלץ על שחרור. בסופו של יום, חרף הבעייתיות, לא ראיתי להתערב בהכרעת השחרור של בית המשפט המחוזי, אך הוחלט על החמרת התנאים. צוין שם בין השאר (פסקה י"ג) כי "העובדה שפעילות עבריינית מסוימת נקשרת לסכסוך משפחות, או לריב חמולות, מחייבת כמובן בחינה של כל רוחב היריעה - אך גם אין הנאשמים באירוע קונקרטי (להם כמובן עדיין עומדת חזקת החפות) יכולים להיות 'בני ערובה' של הסכסוך הכולל", אף שאין בית המשפט צריך לפעול "כסומא בארובה" (פסקה ט"ו). הדברים מובאים לא כדי להכריע כי בסכסוך חמולות או משפחות עסקינן, אלא כדי להצביע על גדר השיקולים במקרים שבהם עולה חשד כזה.

יא.      האם ניתן ליתן אמון במשיב? הוא לכאורה בחינת ד"ר ג'קיל ומר הייד, תלמיד שסיים כהלכה את לימודיו התיכוניים (עיינתי בתעודות שהוגשו). ולומד במוסד רציני להשכלה גבוהה, נוטל נשק ומכסה את ראשו בכובע גרב, עוטה כפפות ויוצא לעימות חשוד. שירות המבחן לא "פיצח" את אישיותו. הוא שתק בחקירה, והנגישות לכלי נשק לא הובהרה. ואולם, ראוי ליתן משקל לעבר הנקי, ובית המשפט קמא בשני מותביו התרשם מהאפשרות לחלופה (באיכות גבוהה). יש גם לקוות כי שלושה חודשים במעצר מאחורי סורג ובריח וה"תענוג" שבכך נטעו תובנות בלב המשיב כדי שלא ישוב לכסלה. בדוחק ניתן לומר איפוא כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופה, וזאת גם אם הוא עלול להיות צפוי למאסר של ממש, אך על החלופה להיות "איכותית במיוחד".

יב.       האם בחלופה כזאת עסקינן? שירות המבחן היה ספקן, ודומני, על פי הניסוח, כי חשש להיצמדות המפקחים לפיקוח טכני, ללא יכולת לצפות מצבי קונפליקט וסיכון. ואולם, לעניין זה יש לייחס משקל להתרשמותו של בית המשפט קמא, שמצא כי אחד המפקחים הוא בעל ניסיון בישוב סכסוכים והאחר בעל רקע של פיקוח על מעצרים בהזדמנויות שונות, ועל כן ניתן ליתן אמון בהם (ובמפקח שלישי). אני רואה זאת כ"מלת כבוד" של המפקחים בחודש הרמדאן וערב חג אל-פיטר, כי יעמדו בדיבורם ובפיקוחם כראוי וכנחוץ.

יג.       ואולם, יש להחמיר משמעותית את התנאים, ולהוסיף עליהם, וזאת כלהלן; העיקר - המשיב יהא אזוק באיזוק אלקטרוני; בנוסף, ההפקדה תוכפל לסך 40,000 ש"ח; המשטרה תוכל לבקר בכל עת לבחינת קיומם של תנאי מעצר הבית. צו פיקוח המעצרים לשירות המבחן יהא לשנה. המשיב מוזהר בזה לקיים את תנאי מעצר הבית המלא ככל משפטם וחוקתם. החלטה זו תובא גם לידיעת המפקחים אישית על-ידי הסניגור.

יד.       איני נעתר איפוא לערר במובן עצם השחרור, אך החלטת בית המשפט קמא תיקרא בכפוף לתנאים הנוספים כפי שנמנו מעלה.

ניתנה היום, כ"ו באב התשע"ב (14.8.2012).